פרשת בלק

ארבעים שנה יהודים במדבר נשארו,

לארץ ישראל סוף סוף התקרבו,

מהם המואבים מאד פחדו,  

כי אודות מפלת סיחון ועוג שמעו,

לבלעם, המלך בלק קרא,

לקלל את היהודים רצה,

אך כמובן בלק ובלעם לא הצליחו,

וכל הקללות לברכות נהפכו.

״הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא״ -

מפי בלעם יצא,

מזה אפשר ללמוד הוראה,

איך להתמודד עם הגלות הארוכה.

גם ארי׳ה מאולף בקירקס הרבה שנים, 

טבעו לא ישתנה לעולמים,

בכל רגע טבעו האמיתי יכול להתעורר,

ולטרוף את האדם שמטפל בו מהר.

בכל שנות הגלות אויבינו עשו גזרות,

שלא נוכל לקיים את התורה והמצוות,

אפילו אם הם חשבו שהצליחו,

דבר אחד הם לא ידעו:

נשמתו של יהודי בוערת תמיד,

כמו הארי׳ה שתמיד מפחיד,

ה׳ נמצא אתנו,

וה׳ בחר בנו.

כמו ארי׳ה צריכים אנו להיות חזקים,

לעשות עוד מצוה גם אם אחרים צוחקים,  

כל יהודי צריכים אנו להעיר,

ואת כל העולם - להאיר.

שנזכה במהרה לגאולה

אפילו בלעם בעצמו ניבא עלי', 

באותו זמן ״ומלאה הארץ דעה את ה׳״

גם הגוף יהי׳ חפשי לעבוד את ה׳!

מזכרת: