פרשת ואתחנן

אל משה, בסנה, ה׳ התגלה,

מאז, להכנס לארץ, משה רצה, 

515 תפלות הוא התפלל,

אבל רשות להכנס לארץ לא קבל. 

זה נשמע קצת מוגזם,

שמשה לא היה יכול להכנס עם העם,

בגלל שהכה את הצור,

למה קיבל עונש כל כך חמור?

אחרי חטא העגל, ״סלחתי כדבריך״ ה׳ אמר,

לסלוח לבני ישראל, ה׳ בחר,

למה למשה לא היה יכול לותר,

שכל ימיו אל העם כל כך התמסר. 

אחרי שמשה הוציא את בני ישראל ממצרים,

שוב לא יכולים בני ישראל להיות עבדים,

האויבים רק יכולים לשלוט על הגופים,

אבל הנשמות תמיד חופשיים.

התורה שמשה למד,

מבני ישראל, לעולם לא תפרד,

המשכן שעל ידי משה נבנה,

לא נהרס, אלא רק נגנז באדמה.

כל מה שמשה עשה נשאר לעולם, 

לכן לא היה יכול להכנס לארץ, לטובת העם,

כי אם משה היה נכנס ומתישב שם,

לא היתה הגלות אף פעם.

למרות שהגלות כל כך קשה,

רק על ידה אפשר להשיג את המטרה,

זוהי אמנם ירידה קשה, אבל היא לצורך עליה,

דוקא על ידי העבודה בגלות נזכה לגאולה. 

התפילות של משה אכן עזרו,

את ארץ ישראל, עיניו ראו,

בזכותו, הכוח לראות, יש לכל נשמה,

אפילו בזמנים קשים יש לנו אמונה ותקוה.

מזכרת:

פרשת דברים

משה התמסר אל בני ישראל כל חייו,

וכשהגיע הזמן להפרד מהעם שאהב,

מראש חודש שבט עד ז׳ באדר,

על כל התורה הוא חזר.

אך הפעם היה הלימוד שונה מהעבר,

משה ״באר היטב״ כל דבר, 

רש״י שמבאר פשוטו של מקרא,

מבאר זאת בהסבר נפלא.  

משה ישב ימים ולילות,

ותרגם את התורה לשבעים שפות,  

מניין לוקח רש״י את פירושו?

מהמילים ״באר היטב״ שבפרשת כי תבוא.

משה בקש משבעים הזקנים,

לקחת שתים עשרה אבנים,

ולכתוב בשבעים שפות את התורה,
"באר היטב" הוא לשון המקרא.

במלה ״היטב״ יש רמז מדהים,

למספר שבעים.

ה׳ = 5

ה׳ + י׳ = 15

ה׳ + י׳ + ט׳ = 24

ה׳+ י׳ + ט׳ + ב׳ = 26

5 + 15 + 24 + 26 = 70

המילה ״באר״ נמצאת פה ושם,

לכן מפרש רש״י שמשה תרגם בפני העם, 

אבל מה היתה המטרה להאזין

לתרגומים שלא היו יכולים להבין?

משה ידע שבעתיד, מארץ ישראל, הם יגלו,

ובכל העולם יתפזרו, 

לכן רצה שכל יהודי ידע שהתורה ירושה,

לכל אחד, בכל עת מקום ומדינה.

משה תרגם את התורה בכל לשון, 

כדי שאף יהודי לא יוכל לטעון,

שהוא מדי רחוק או שכבר מדי מאוחר,

כי כל יהודי הוא תמיד אוצר יקר. 

מזכרת:

פרשת מסעי

אדם שהרג בשגגה,

לא די בכך שמרגיש רע על מה שקרה.

הוא צריך להיות חרוץ,

ולעיר מקלט לרוץ.

חובה היתה לשים

שלטים ברורים בכל הדרכים,

כדי שההורג בשגגה לא יטעה,

ולמצוא את העיר לא יהי׳ לו קשה.

רק שם אין לו לדאוג,

מגואל הדם שרוצה אותו להרוג, 

עד שהכהן הגדול נפטר נשאר הוא שם, 

בעיר המקלט שמור הוא מגואל הדם.

613 מצוות כתובים בתורה,

כל אחת מקיימים בזמנה,

אבל יש 6 מצוות שלכל יהודי שייכים תמיד,

בכל מקום ובכל זמן, בעבר ובעתיד.

לולב ואתרוג נוטלים בסוכות,

בפסח אוכלים מצות,

אבל אהבת ה׳ יראה ואמונה,

הם חלק מהששה שבהתמדה.

התורה מזכירה שש ערים,

כנגד שש מצות תמידיות שאותנו מחזקים,

כשאנו מחפשים קשר לאלוקים,

לערי מקלט מצוות אלה דומים. 

לא צריכים להתיאש אם נופלים,

לרוץ לעיר מקלט אנו יכולים, 

בגדלות ה׳ אנו מתבוננים,

בטוחים ושמחים אנו מרגישים.  

השלטים הרוחניים הכי טובים,

הם שיעורי התורה שלומדים,

המשימה - לעודד עוד יהודים,

ללמוד תורה בלילות ובימים.

מזכרת:

פרשת מטות

אל משה, בני ראובן וגד באו,

להשאר מעבר לירדן בקשו, 

משה לא האמין למה שאזניו שמעו,

האם את חטא המרגלים כבר שכחו? 

לתור את הארץ המרגלים נשלחו,

אך עם דווח רע חזרו,

לא נוכל לכבוש את הארץ אמרו,

להמשיך לחיות חיים רוחניים רצו.

במדבר ה׳ סיפק את כל צרכיהם הגשמיים,

ענני הכבוד, באר של מרים, ולחם מן השמים,

אבל המשימה היא לעשות דירה בתחתונים,

זאת לא הפנימו המרגלים.

להכנס לארץ בני ראובן וגד לא פחדו,

להלחם בשורה הראשונה הם התנדבו, 

את המשימה הם הבינו,

על חלקם בארץ למה הם ותרו? 

״גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו״

אמרו למשה רבינו,

למה הזכירו את הבהמות לפני הילדים,

וכי לא הבינו שהילדים יותר חשובים?  

אבנים נופלים יותר רחוק מחלק העליון של בנין,

מאשר אבנים שנופלים מחלק התחתון, זה מובן,

דבר שנראה רחוק ונמוך יותר בעולם הגשמי,

בא ממקום קרוב וגבוה יותר בעולם הרוחני. 

להעלות ארץ יותר נמוכה, זו התשובה,

בחוץ לארץ הם רצו לבנות לה׳ דירה, 

את הבהמות הקדימו - לרמז,

שעל השרש והמקור צריכים להתרכז. 

בני ראובן וגד הבינו שיש שני דרכים,

לעשות דירה בתחתונים,

המצוות שמקיימים בונים את הבית עצמו,

ולימוד תורה זה האור שמדליקים בו. 

בני ראובן וגד ידעו,

שאם צאן ובקר ירעו,

בלימוד תורה יהי׳ להם יותר זמן להתעסק,

להאיר את הדירה של ה׳, הי' להם חשק.

עוד סיבה להשאר, כי בחלק זה משה יקבר,

למנהיג המסור רצו להתקשר,

כי ידעו שאפילו אחרי ההסתלקות,

יהי׳ עמהם יותר מקודם, ברוחניות.

מזכרת:

פרשת פנחס

את ארץ ישראל היהודים ירשו,

לחלק את הארץ איך הם ידעו? 

היו שלשה דרכים שונים,

לדעת איך לחלק את הארץ בין השבטים.

דבר ראשון, הם השתמשו בהגיון,

את האוכלוסייה הם לקחו בחשבון, 

במקצוע של כל שבט הם התחשבו,

לפי המיקום והשטח הם החליטו. 

לכהן הגדול הם הלכו, 

זה הדבר השני שהם עשו,

האותיות בחשן נדלקו,

ברוח הקודש הם נעזרו.

הדבר השלישי היה גורל,

דבר שמעל השכל בכלל, 

השמות של השבטים והשטחים שנבחרו,

אחד לשני, הם בדיוק התאימו.

למה דרך אחת לא הספיקה,

לחלק את האדמה?

למה לחזור אל אותו הדברים,

בשלשה אופנים אחרים?

יש ההוראה בשבילנו, 

גם היום זה חל אלינו,

הארץ שנחלק לשתים עשרה חלקים,

מייצג שתים עשרה דרכים לעבוד את האלקים.

אפילו שאנחנו כל כך שונים,

הגיון, קדושה וגורל הם שלשה דברים,

שבעבודת ה׳ כולנו צריכים,

כדי שהקשר שלנו עם ה׳ יהיה לעולמים.

עם חיים משמעותיים אנחנו רוצים,

על פי שכל והגיון אנחנו מבינים,

שלשמור תורה ומצוות אנחנו צריכים,

זה הדבר הראשון שאנחנו לומדים.

יש עוד דבר שצריכים לשים לב,

מתורה ומצוות צריכים להתלהב,

אנחנו צריכים להרגיש את הקדושה, 

כמו הרוח הקודש שמהחושן האירה. 

הדבר השלישי הוא לגלות את הנשמה שבתוכינו,

היא ממש חלק מה׳ אלוקינו!

כמו גורל, אנחנו לא צריכים סיבות והסברים.

התורה והמצוות מקיימים, כי אנחנו יהודים!

מזכרת:

פרשת בלק

ארבעים שנה יהודים במדבר נשארו,

לארץ ישראל סוף סוף התקרבו,

מהם המואבים מאד פחדו,  

כי אודות מפלת סיחון ועוג שמעו,

לבלעם, המלך בלק קרא,

לקלל את היהודים רצה,

אך כמובן בלק ובלעם לא הצליחו,

וכל הקללות לברכות נהפכו.

״הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא״ -

מפי בלעם יצא,

מזה אפשר ללמוד הוראה,

איך להתמודד עם הגלות הארוכה.

גם ארי׳ה מאולף בקירקס הרבה שנים, 

טבעו לא ישתנה לעולמים,

בכל רגע טבעו האמיתי יכול להתעורר,

ולטרוף את האדם שמטפל בו מהר.

בכל שנות הגלות אויבינו עשו גזרות,

שלא נוכל לקיים את התורה והמצוות,

אפילו אם הם חשבו שהצליחו,

דבר אחד הם לא ידעו:

נשמתו של יהודי בוערת תמיד,

כמו הארי׳ה שתמיד מפחיד,

ה׳ נמצא אתנו,

וה׳ בחר בנו.

כמו ארי׳ה צריכים אנו להיות חזקים,

לעשות עוד מצוה גם אם אחרים צוחקים,  

כל יהודי צריכים אנו להעיר,

ואת כל העולם - להאיר.

שנזכה במהרה לגאולה

אפילו בלעם בעצמו ניבא עלי', 

באותו זמן ״ומלאה הארץ דעה את ה׳״

גם הגוף יהי׳ חפשי לעבוד את ה׳!

מזכרת: