פרשת וישב

יוסף קבל מאביו כתונת פסים,

אבל הוא הרגיש שנאה מהאחים, 

כשחלומותיו למשפחתו הוא ספר,

אחיו שנאו אותו יותר.

הם זרקו אותו לתוך בור ואז הוא נמכר,

במצרים, הוא נהי׳ עבד לפוטיפר,

להקשיב לאשת פוטיפר, יוסף לא הסכים,

בבית סוהר הוא נשאר 12 שנים.

להתלונן - יוסף לא בחר,

״למה זה קרה לי?״ הוא לא אמר,

במקום להיות עצוב, אנו מוצאים,

שיוסף השתדל לעשות חסד עם נצרכים.

כשראה את הפנים העצובים,

של שר המשקים ושר האופים, 

מיד נגש ואמר שלום,

״מדוע פניכם רעים היום?״

יוסף ידע דבר אחד,

שה׳ אתו בכל צעד,

לכן הוא לא הצטער,

הוא ידע שה׳ תמיד עוזר.

כשקשה, אפשר עדיין לשמוח,

מיוסף אנחנו מקבלים את הכח,

במקום להרגיש אכזבה,

אנו יודעים שהכל לטובה.

לא צריך לדאוג ולהבהל,

בהשגחה פרטית, את העולם ה׳ מנהל,

לחייך תמיד יכולים,

כי בה׳ אנו בוטחים.

מזכרת:

פרשת וישלח

אחרי עשרים שנה בחרן,

לחזור לארץ ישראל הגיע הזמן,

יעקב קבל את הברכות לפני שנים,

אבל דאג שעשו לא יסלח לו לעולמים.

״וישלח יעקב מלאכים לפניו״

יעקב שלח מתנות לעשו,

התפלל עם הרבה כוונה,

והתכונן למלחמה.

מעבר לירדן - את משפחתו יעקב העביר,

אבל פכים קטנים הוא השאיר, 

יעקב חזר בשביל פכים קטנים,

וכל הלילה נאבק עם מלאך אלקים.

למה יעקב מסר את נפשו בשביל פכים קטנים?

מה היה כל כך נורא אם הם היו נשארים? 

אלא שהפכים היו מאד חשובים,

כי בשמן קדוש היו מלאים.

הנשמה של כל יהודי דומה לפך טהור של שמן,

אי אפשר להשאיר אפילו יהודי אחד מעבר לירדן,

לעזור לכל יהודי עם מסירות נפש צריכים,

כי אי אפשר לדעת את כחותיו הפנימיים.  

בגלל שיעקב לא השאיר אפילו פך אחד,

בתקופת החשמונאים ה׳ עשה נס מיוחד,

אחרי שהיונים טמאו את כל השמנים,

מצאו היהודים פך אחד שדלק שמונה ימים.

את המסירות של יעקב ה׳ ראה,

בזכותו היה נס פך השמן בחנוכה, 

מיעקב אבינו לומדים הוראה,

שאי אפשר לשער את הכח של הנשמה.

מזכרת:

פרשת ויצא

ויצא – הוא שם הפרשה,

בה הולך יעקב לחרן להקים משפחה,

יעקב היה צריך לברוח מעשו הרשע,

לבן ינסה לרמות אותו – הוא ידע. 

כשיעקב הגיע, מספרת התורה,

צאן - היה הדבר הראשון שראה,

הוא פגש את רחל, ולקחה לאשה,

צאן היא המשמעות של שמה.

איך היתה ליעקב פרנסה?

הוא היה רועה צאן במשך 20 שנה,

כל מיני סוגי צאן יעקב הרויח,

ה׳ עזר לו להצליח.

למה גדל יעקב את משפחתו,

מסביב לצאנו?

ובשבילנו מהי ההוראה 

כשאנו רואים רק צאן בחוה?

לצאן יש תכונה חשובה,

הם הולכים אחרי הרועה בלי שאלה,

ביטול וקבלת עול מהצאן לומדים,

הם היסודות כאשר את עם ישראל מייסדים.

לצאן בני ישראל דומים,

מקשיבים לה׳ אפילו אם לא מבינים,

את הישות אנו מבטלים, 

״ויצא יעקב״ - מהישות אנו יוצאים.

מזכרת:

פרשת תולדות

כשילדים קטנים גודלים,

לבית ספר הם הולכים,

הם לומדים ומשתדלים,

לקבל ציונים טובים.

כשהמדרשה או הסמינר מסיימים,

חוגגים ומאד שמחים,

אחר כך עובדים קשה בעבודה,

כדי לקבל משכורת טובה.

אבל האם חושבים,

על המטרה של החיים? 

למצוא את המטרה לחפור צריכים,

עד שמים טהורים מוצאים.

״מעשה אבות סימן לבנים״

מהאבות אנו לומדים,

בארות אברהם ויצחק חפרו,

יש הוראה בשבילנו.

אפשר לחפור הרבה ימים,

ורק למצוא חול ואבנים,

אולי כדאי להפסיק חושבים,

אבל אם ממשיכים, מים מוצאים.

לכל דבר שה׳ ברא יש מטרה,

לחפור ולגלות את האלקות היא העבודה, 

כשעושים מצוות עם דברים גשמיים,

מעלים ומגלים את הקדושה שהיה בפנים.

אם אשה רואה שהטבעת שלה נפלה,

לתוך קופסה גדולה,  

היא לא מתיאשת לדקה,

להצליח למצוא את הטבעת היא בטוחה.

כמו כן לא מתיאשים מקשיים,

כי אנחנו יודעים ובטוחים,

שאם עובדים מצליחים,

כי הנשמה תמיד נמצאת בפנים.

מזכרת:

פרשת חיי שרה

,לשושנה בין החוחים רבקה דומה

,בין רשעים היתה גרה

,לשושנה יפה התפתחה

.אליעזר נשלח למצוא אותה

,איך היה אליעזר אמור לדעת

?איזה כלה ליצחק לקחת

,לאליעזר היה רעיון

.את החסד של הנערה איך לבחון

,כשאליעזר בקש שתי׳ה מרבקה

,למה הוא לא מבקש מאנשיו, היא לא חשבה

,האם הוא באמת צריך עזרה? היא לא שאלה

.לאליעזר ולגמליו היא שאבה מים בשמחה

,כמו אברהם שתמיד חפש אורחים

,אהבה רבקה לעשות גמילות חסדים

,בעזרת ה׳ אליעזר הצליח במשימה

.יצחק הביא את רבקה לאוהל של שרה

,רבקה היתה הנערה הנכונה

,לראות אם הניסים יחזרו יצחק חכה

?״האהלה שרה אמו״, למה כתוב

?למה כל פרט כל כך חשוב

,אין מילה מיותרת בתורה

,מכל מילה יש הוראה

,״ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו״, רש״י כותב

.כשיצחק ראה שרבקה דומה לשרה, שמח בלב

,נר דלק מערב שבת לערב שבת כששרה היתה בחיים

,ברכה מצוי׳ה בעיסה וענן קשור על האוהל היו ניסים נוספים
,כששרה נפטרה הניסים פסקו

.כשרבקה באה הניסים חזרו

 ,״האוהלה שרה אמו״, הם שלשה מילים שרומזים
,מי גשמים מענן - למי מקוה
.לשלשת המצות שניתנו לנשים

,״האוהלה״, מסמל את מצות טהרת המשפחה

,הלחם המיוחד של ״שרה

,רומז למצות הפרשת חלה

,כששבת מתקרבת כל ילד מחכה לראות

.איך ש״אמו״ מקיימת את מצות הדלקת הנרות

:מזכרת

פרשת וירא

,בפרשת וירא מסופר על עקידת יצחק

שכח המסירות נפש של אברהם היה כל כך
 ,חזק

,״קח נא את בנך״, ה׳ ציווה

."רש״י מסביר ״אין נא אלא לשון בקשה

,״בבקשה ממך עמוד לי בנסיון הזה״

?במה היה שונה נסיון זה

,״שלא יאמרו הראשונות לא היה בהן ממש״

?בנסיון הזה מה היה חדש

,כל שאר הנסיונות היו לעיני כולם

,על ידם אברהם הוכיח שיש בורא עולם

,בנסיון זה - אברהם ויצחק עלו להר לבד

.לראות את המסירות נפש - לא היה אף אחד

,״כי ביצחק יקרא לך זרע״, ה׳ הבטיח

,בלי יצחק, להמשיך בדרכיו מי יצליח

,אברהם לא עשה שום חשבונות 

.ולא שאל שום שאלות 

,כשאברהם עבר את הנסיון האחרון

,למרות שלא היתה כתבה בעיתון 

,בזה הוכיח שתשעת הנסיונות הקודמים

.היו רק כדי לקיים את רצון האלוקים

,בדתות אחרות אנשים מוסרים את נפשם

,כדי להראות שהם גבורים בפני עמם 

,אבל יהודים לא חושבים על עצמם

.לקיים את רצון ה׳, הם מוסרים את נפשם

,אברהם היה מוכן לוותר על הכל בשביל השם

,המסירות נפש שלו לא היתה כדי להתפרסם

,את הכח לעשות מצוות כשאחרים לא רואים

.מאברהם אבינו אנחנו יורשים

:מזכרת

פרשת לך לך

,״לך לך מארצך״ - לאברהם ה׳ צוה

,כשהיה בן שבעים וחמש שנה

,למה התורה בכלל לא מזכירה

.את כל מה שהוא עשה עד עתה 

,במדרש מסופר שאברהם ראה אנשים

,שהיו מתפללים לשמש, ירח וכוכבים

,בערב - השמש שהאירה כל היום, שקעה

.ובבוקר – את הירח והכוכבים, כבר לא ראה

,בגיל שלש אברהם הגיע למסקנה

,שאת העולם רק אלקים ברא

,הוא הבין שאת העולם האלקים צריך תמיד להוות

.כדי שהעולם יוכל להמשיך להתקיים ולחיות 

,את הפסלים של אביו - אברהם שבר

,ולכן השליכו אותו לכבשן האש שבער

,הוא היה מוכן למסור את נפשו

.אבל ה׳ הפך את הכבשן לגן, והציל אותו

,אך אם בתורה היו כתובים

,כל הסיפורים הנפלאים

,היינו חושבים

.שלהיות יהודי תלוי במעשים טובים

,אבל האמת היא, שה׳ בחר בנו 

,ושם נשמה טהורה בתוכנו

,היהדות היא המהות מאז שנולדים

.ה׳ אוהב אותנו כמו בנים 

,בגלל שאנחנו יהודים

,ולהתקשר לה׳ אנו רוצים

,את המצוות שה׳ צוה אנו מקיימים

.אפילו אם אנחנו לא מבינים

,הקשר שלנו לה׳ הוא מעל שכל והבנה

,כי יש לנו חלק מה׳ בתוכנו - הנשמה

,מאברהם לומדים, שזה מה שיהודי עושה

.לעזוב את ארצו, מולדתו וביתו - למרות שזה קשה

,אברהם היה היהודי הראשון

,הוא לימד אותנו להיות יהודי בעקרון

,יהודי לא חושב איך להגדיל את עצמו

.מחשבתו היא - איך להתקשר עם בוראו

:מזכרת

פרשת נח

בניית תיבה היה תפקיד בשביל קבוצה
 ,שלמה
אבל ה׳ רצה שנח יבנה אותה בעצמו במשך
 ,120 שנה

כדי שהאנשים יראו וישאלו את נח מה הוא
 ,בונה

אם לא תחזרו בתשובה, ה׳ יביא מבול, נח
.היה עונה

,למה ״עשה לך״ ה׳ ציוה

,סירה רק בשביל עצמו, הוא לא בנה

,הוא בנה תיבה בשביל משפחתו

.ולהציל בהמות כל אחד עם זוגו

,את טבעו, ה׳ רצה שנח ישנה

,את אפיו ה׳ בקש שנח יבנה

,כדי שיצליח להחזיר בתשובה את בני דורו

.כדי שה׳ לא יצטרך להביא מבול על עולמו

,נח הצדיק שמע בקול ה׳ ובנה תיבה מעץ

,אבל להשפיע על דורו לא היה לו מספיק אומץ

,זה לא מספיק לדאוג לעצמנו, מנח לומדים

.צריכים להשפיע על אחרים, כדי שגם הם יהיו צדיקים

העולם שלנו דומה למים רבים

מסביבינו יש הרבה קשיים

לפעמים מרגישים שבמבול טובעים

״בא אל התיבה״, כדי להנצל - לתיבה נכנסים

,לתיבות של תורה ותפלה מתכוונים 

,כשלומדים ומתפללים - התיבות שומרים ומצילים

,על כל העולם הם משפיעים

.שנשמע רק בשורות טובות בכל הימים

:מזכרת

פרשת בראשית

ביום השישי ברא ה׳ את אדם וחוה,

לא לאכול מעץ הדעת, אותם צוה,

רק ציווי אחד הם קבלו,

איך יתכן שהם נכשלו?

הציווי היה רק עד כניסת השבת,

ואז היו יכולים לאכול מעץ הדעת,

למה הם לא היו יכולים להתגבר,

רק למשך שלש שעות, על היצר?

וכשה׳ אמר לאדם "איכה" -

האשים אדם את חוה,

למרות שלהיות לבד, לא רצה,

ומה׳ בקש אישה.

אך האמת היא - שאדם לא היה כפוי טובה, 

הוא לא האשים את חוה,

אלא הסביר, שלאכול מהעץ היה הרעיון שלה, 

כי ״חכמת נשים בנתה ביתה״.

חוה היתה חכמה,

המעשים שלהם, היא ידעה,

ישפיעו על הדורות הבאים, 

אבל היא הבינה את הרצון הפנימי של האלוקים:

להשאר בגן עדן בדרגת צדיקים גמורים -

אדם וחוה היו יכולים,

אבל חוה הבינה שה׳ ברא את העולם בשביל סיבה -

דירה בתחתונים דוקא, הוא רצה.

לאכול מעץ הדעת הם בחרו,

מגן עדן הם גורשו,

אמנם לזמן קצר הם חטאו ומה׳ נפרדו,

אבל לעשות דירה בתחתונים הם התחילו.

כשמתעסקים עם גשמיות, מתלכלכים,

אבל את המטרה משיגים,

את הגשמיות מעלים,

ואת ה׳ משמחים.

אדם וחוה חזרו בתשובה,

היתה אצלם ״ירידה לצורך עלי׳ה,״

לעמוד במקום שבעלי תשובה עומדים,

אין צדיקים גמורים יכולים.

מזכרת:

4

3

2

1

פרשת כי תבוא

בפרשת כי תבוא אנו מוצאים,

את מצות הביכורים, 

החקלאים הביאו את הפירות הראשונים,

בשמחה, אל בית המקדש בירושלים.

זוהי מצוה מיוחדת במינה,

את האמונה של החקלאים היא מראה, 

למרות שהם עובדים קשה באדמה,

הם יודעים שמה׳ בא הכח של צמיחה.

״מודה אני״ אומרים לפני שקמים מהמיטה,

לפני האכילה מברכים ברכה,

כל היום אל ה׳ אנו מודים בפה,

אך מצות ביכורים היא המעשה.

קל לומר תודה,

אך מעשה מראה הערכה,

וגורם הנאה לאחרים,

כמו ההנאה מפירות מתוקים. 

לכבוד ראש השנה, הנה סיפור נפלא:

פעם יהודי שאל את הרבי שאלה,

למה הרבי מברך ״שנה טובה ומתוקה,״

לכל אחד שבא אליו לפני ראש השנה?

למה לא מספיק לברך שנה טובה,

למה להוסיף את המילה מתוקה?

הסביר הרבי: שתהי׳ שנה טובה אנו בטוחים,

כי אין רע שבא מאלוקים,

הברכה היא - שנראה ושנרגיש במוחש,

שהחיים שלנו מתוקים כדבש,

פירות מתוקים מה׳ אנו מבקשים,

נודה לה׳ עם מעשים טובים. 

מזכרת:

פרשת כי תצא

בפרשת כי תצא אנו מצווים,

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך ממצרים,

מבני ישראל כל האומות פחדו, 

מהנסים ונפלאות הם התרגשו.

לאמבטיה מלאה מים רותחים בנ״י נמשלו,

לתוך המים העמלקים קפצו ונשרפו, 

אבל לקרר את המים הם הצליחו,

להיות הראשונים להלחם נגד בנ״י הם בחרו. 

״אשר קרך בדרך״ - המילה ״קר״ אנו רואים,

לקרר את ההתלהבות, היא המטרה של העמלקים,

מה ההוראה בשבילנו?

צריכים לנצח את העמלק שבתוכנו.

כשאדם קם בבוקר לעצמו הוא אומר,

היום אשתדל להיות טוב יותר,

אך העמלק שבתוכו מתעורר מהר,

את הרצון להשתפר הוא מקרר. 

240 היא הגימטרי׳ה של עמלק,

240 היא הגימטרי׳ה של ספק,

עמלק מכניס ספק בלב,

מתורה ומצוות למה להתלהב?

הספיקות מעמלק הם מעל השכל והגיון,

להלחם נגדם, אמונה בה׳ היא הפתרון, 

אמונה בה׳ היא גם מעל שכל אנושי,

היא נמצאת בתוך כל יהודי.  

מהמילה ״זכור״ אנו לומדים,

שלזכור את האמונה בתוכנו צריכים, 

כח האמונה טמון מתחת לתענוגים גשמיים,

לגלות את האמונה מצליחים ועמלק מנצחים!

מזכרת:

פרשת שופטים

מהפסוק ״כי האדם עץ השדה״ - לומדים, 

שכשנגד אויבינו למלחמה אנו יוצאים,

לכרות עצי פרי אנו מוזהרים.

לעץ פרי איך אנו דומים? 

שרשי העץ נמצאים מתחת לאדמה,

בשרש של כל יהודי יש אמונה,

מהגזע יוצאים הענפים והעלים,

כמו שמהשכל מתפשטים מדות ומעשים טובים.

בתוך פירות טעימים נמצאים גרעינים,

שמהם צומחים עוד עצים, 

התפקיד שלנו הוא להשפיע על אחרים,

לנטוע גרעינים שיצמחו לעצי פרי חדשים.

יש ארבעה אלמנטים שעוזרים,

לגדל עצים חזקים ובריאים, 

עפר, מים, אור השמש ואוויר,

בחיינו ובילדינו חשוב אותם להחדיר.

מהאדמה מקבל העץ חומרים מזינים,

התפקיד מוטל על הורים ומורים,

לזון בערכים ילדים ותלמידים,

עד שהם גדלים ובעצמם משפיעים.

עצים יונקים מי גשמים כדי להשאר בחיים,

לימוד תורה נותן לנו חיים משמעותיים, 

עצים צריכים אור וחום מהשמש שמאירה,

לילדים נותנים אהבה וחום בשמחה.

מזג האוויר משפיע על העצים,

על האווירה אנחנו שומרים,

לראות ולשמוע רק דברים טובים,

כך נוכל לגדל עצים עם פירות מתוקים.

מזכרת: 

פרשת ראה

כשרותו של דג - איך יודעים?

סנפיר וקשקשת הם הסימנים.

כל מאכל נעשה חלק מגופינו, 

כך שיש בו הוראה בשבילנו.

בגמרא כתוב שגם אם רק קשקשת רואים,  

יכולים אנו להיות בטוחים,

שיש לו גם סנפירים,                       

דג כשר זה - אנו בטוחים.

הסנפיר לדג עוזר,

כדי לשחות מהר, 

בחיינו מסמל הסנפיר שאיפה,

להגיע מהר למטרה.

הקשקשת לדג עוזר,

מטורפים שומר,

בחיינו מסמל הקשקשת - ערכים, 

לפי התורה והמצוות אנו חיים.

לכולנו יש דברים חשובים שרוצים,

להשיג אותם אנו עסוקים,

אבל לזכור תמיד אנו צריכים,

לא לוותר על הערכים.

שאיפה לבד זו סכנה,

סנפיר לבד – זו תכונה לא כשרה

רק מאלוקים באה הצלחה,

הקשקשת היא הכי חשובה.

אם ערכים שומרים אפילו בזמנים קשים,

יכולים להיות בטוחים,

אפילו אם לא רואים, השאיפה נמצאת, 

העיקר היא הקשקשת.

מזכרת: