בפרשת כי תבוא אנו מוצאים,
את מצות הביכורים,
החקלאים הביאו את הפירות הראשונים,
בשמחה, אל בית המקדש בירושלים.
זוהי מצוה מיוחדת במינה,
את האמונה של החקלאים היא מראה,
למרות שהם עובדים קשה באדמה,
הם יודעים שמה׳ בא הכח של צמיחה.
״מודה אני״ אומרים לפני שקמים מהמיטה,
לפני האכילה מברכים ברכה,
כל היום אל ה׳ אנו מודים בפה,
אך מצות ביכורים היא המעשה.
קל לומר תודה,
אך מעשה מראה הערכה,
וגורם הנאה לאחרים,
כמו ההנאה מפירות מתוקים.
לכבוד ראש השנה, הנה סיפור נפלא:
פעם יהודי שאל את הרבי שאלה,
למה הרבי מברך ״שנה טובה ומתוקה,״
לכל אחד שבא אליו לפני ראש השנה?
למה לא מספיק לברך שנה טובה,
למה להוסיף את המילה מתוקה?
הסביר הרבי: שתהי׳ שנה טובה אנו בטוחים,
כי אין רע שבא מאלוקים,
הברכה היא - שנראה ושנרגיש במוחש,
שהחיים שלנו מתוקים כדבש,
פירות מתוקים מה׳ אנו מבקשים,
נודה לה׳ עם מעשים טובים.
מזכרת:
No comments:
Post a Comment