פרשת בראשית

ביום השישי ברא ה׳ את אדם וחוה,

לא לאכול מעץ הדעת, אותם צוה,

רק ציווי אחד הם קבלו,

איך יתכן שהם נכשלו?

הציווי היה רק עד כניסת השבת,

ואז היו יכולים לאכול מעץ הדעת,

למה הם לא היו יכולים להתגבר,

רק למשך שלש שעות, על היצר?

וכשה׳ אמר לאדם "איכה" -

האשים אדם את חוה,

למרות שלהיות לבד, לא רצה,

ומה׳ בקש אישה.

אך האמת היא - שאדם לא היה כפוי טובה, 

הוא לא האשים את חוה,

אלא הסביר, שלאכול מהעץ היה הרעיון שלה, 

כי ״חכמת נשים בנתה ביתה״.

חוה היתה חכמה,

המעשים שלהם, היא ידעה,

ישפיעו על הדורות הבאים, 

אבל היא הבינה את הרצון הפנימי של האלוקים:

להשאר בגן עדן בדרגת צדיקים גמורים -

אדם וחוה היו יכולים,

אבל חוה הבינה שה׳ ברא את העולם בשביל סיבה -

דירה בתחתונים דוקא, הוא רצה.

לאכול מעץ הדעת הם בחרו,

מגן עדן הם גורשו,

אמנם לזמן קצר הם חטאו ומה׳ נפרדו,

אבל לעשות דירה בתחתונים הם התחילו.

כשמתעסקים עם גשמיות, מתלכלכים,

אבל את המטרה משיגים,

את הגשמיות מעלים,

ואת ה׳ משמחים.

אדם וחוה חזרו בתשובה,

היתה אצלם ״ירידה לצורך עלי׳ה,״

לעמוד במקום שבעלי תשובה עומדים,

אין צדיקים גמורים יכולים.

מזכרת: