,״לך לך מארצך״ - לאברהם ה׳ צוה
,כשהיה בן שבעים וחמש שנה
,למה התורה בכלל לא מזכירה
.את כל מה שהוא עשה עד עתה
,במדרש מסופר שאברהם ראה אנשים
,שהיו מתפללים לשמש, ירח וכוכבים
,בערב - השמש שהאירה כל היום, שקעה
.ובבוקר – את הירח והכוכבים, כבר לא ראה
,בגיל שלש אברהם הגיע למסקנה
,שאת העולם רק אלקים ברא
,הוא הבין שאת העולם האלקים צריך תמיד להוות
.כדי שהעולם יוכל להמשיך להתקיים ולחיות
,את הפסלים של אביו - אברהם שבר
,ולכן השליכו אותו לכבשן האש שבער
,הוא היה מוכן למסור את נפשו
.אבל ה׳ הפך את הכבשן לגן, והציל אותו
,אך אם בתורה היו כתובים
,כל הסיפורים הנפלאים
,היינו חושבים
.שלהיות יהודי תלוי במעשים טובים
,אבל האמת היא, שה׳ בחר בנו
,ושם נשמה טהורה בתוכנו
,היהדות היא המהות מאז שנולדים
.ה׳ אוהב אותנו כמו בנים
,בגלל שאנחנו יהודים
,ולהתקשר לה׳ אנו רוצים
,את המצוות שה׳ צוה אנו מקיימים
.אפילו אם אנחנו לא מבינים
,הקשר שלנו לה׳ הוא מעל שכל והבנה
,כי יש לנו חלק מה׳ בתוכנו - הנשמה
,מאברהם לומדים, שזה מה שיהודי עושה
.לעזוב את ארצו, מולדתו וביתו - למרות שזה קשה
,אברהם היה היהודי הראשון
,הוא לימד אותנו להיות יהודי בעקרון
,יהודי לא חושב איך להגדיל את עצמו
.מחשבתו היא - איך להתקשר עם בוראו
:מזכרת
No comments:
Post a Comment