פרשת וירא

,בפרשת וירא מסופר על עקידת יצחק

שכח המסירות נפש של אברהם היה כל כך
 ,חזק

,״קח נא את בנך״, ה׳ ציווה

."רש״י מסביר ״אין נא אלא לשון בקשה

,״בבקשה ממך עמוד לי בנסיון הזה״

?במה היה שונה נסיון זה

,״שלא יאמרו הראשונות לא היה בהן ממש״

?בנסיון הזה מה היה חדש

,כל שאר הנסיונות היו לעיני כולם

,על ידם אברהם הוכיח שיש בורא עולם

,בנסיון זה - אברהם ויצחק עלו להר לבד

.לראות את המסירות נפש - לא היה אף אחד

,״כי ביצחק יקרא לך זרע״, ה׳ הבטיח

,בלי יצחק, להמשיך בדרכיו מי יצליח

,אברהם לא עשה שום חשבונות 

.ולא שאל שום שאלות 

,כשאברהם עבר את הנסיון האחרון

,למרות שלא היתה כתבה בעיתון 

,בזה הוכיח שתשעת הנסיונות הקודמים

.היו רק כדי לקיים את רצון האלוקים

,בדתות אחרות אנשים מוסרים את נפשם

,כדי להראות שהם גבורים בפני עמם 

,אבל יהודים לא חושבים על עצמם

.לקיים את רצון ה׳, הם מוסרים את נפשם

,אברהם היה מוכן לוותר על הכל בשביל השם

,המסירות נפש שלו לא היתה כדי להתפרסם

,את הכח לעשות מצוות כשאחרים לא רואים

.מאברהם אבינו אנחנו יורשים

:מזכרת

פרשת לך לך

,״לך לך מארצך״ - לאברהם ה׳ צוה

,כשהיה בן שבעים וחמש שנה

,למה התורה בכלל לא מזכירה

.את כל מה שהוא עשה עד עתה 

,במדרש מסופר שאברהם ראה אנשים

,שהיו מתפללים לשמש, ירח וכוכבים

,בערב - השמש שהאירה כל היום, שקעה

.ובבוקר – את הירח והכוכבים, כבר לא ראה

,בגיל שלש אברהם הגיע למסקנה

,שאת העולם רק אלקים ברא

,הוא הבין שאת העולם האלקים צריך תמיד להוות

.כדי שהעולם יוכל להמשיך להתקיים ולחיות 

,את הפסלים של אביו - אברהם שבר

,ולכן השליכו אותו לכבשן האש שבער

,הוא היה מוכן למסור את נפשו

.אבל ה׳ הפך את הכבשן לגן, והציל אותו

,אך אם בתורה היו כתובים

,כל הסיפורים הנפלאים

,היינו חושבים

.שלהיות יהודי תלוי במעשים טובים

,אבל האמת היא, שה׳ בחר בנו 

,ושם נשמה טהורה בתוכנו

,היהדות היא המהות מאז שנולדים

.ה׳ אוהב אותנו כמו בנים 

,בגלל שאנחנו יהודים

,ולהתקשר לה׳ אנו רוצים

,את המצוות שה׳ צוה אנו מקיימים

.אפילו אם אנחנו לא מבינים

,הקשר שלנו לה׳ הוא מעל שכל והבנה

,כי יש לנו חלק מה׳ בתוכנו - הנשמה

,מאברהם לומדים, שזה מה שיהודי עושה

.לעזוב את ארצו, מולדתו וביתו - למרות שזה קשה

,אברהם היה היהודי הראשון

,הוא לימד אותנו להיות יהודי בעקרון

,יהודי לא חושב איך להגדיל את עצמו

.מחשבתו היא - איך להתקשר עם בוראו

:מזכרת

פרשת נח

בניית תיבה היה תפקיד בשביל קבוצה
 ,שלמה
אבל ה׳ רצה שנח יבנה אותה בעצמו במשך
 ,120 שנה

כדי שהאנשים יראו וישאלו את נח מה הוא
 ,בונה

אם לא תחזרו בתשובה, ה׳ יביא מבול, נח
.היה עונה

,למה ״עשה לך״ ה׳ ציוה

,סירה רק בשביל עצמו, הוא לא בנה

,הוא בנה תיבה בשביל משפחתו

.ולהציל בהמות כל אחד עם זוגו

,את טבעו, ה׳ רצה שנח ישנה

,את אפיו ה׳ בקש שנח יבנה

,כדי שיצליח להחזיר בתשובה את בני דורו

.כדי שה׳ לא יצטרך להביא מבול על עולמו

,נח הצדיק שמע בקול ה׳ ובנה תיבה מעץ

,אבל להשפיע על דורו לא היה לו מספיק אומץ

,זה לא מספיק לדאוג לעצמנו, מנח לומדים

.צריכים להשפיע על אחרים, כדי שגם הם יהיו צדיקים

העולם שלנו דומה למים רבים

מסביבינו יש הרבה קשיים

לפעמים מרגישים שבמבול טובעים

״בא אל התיבה״, כדי להנצל - לתיבה נכנסים

,לתיבות של תורה ותפלה מתכוונים 

,כשלומדים ומתפללים - התיבות שומרים ומצילים

,על כל העולם הם משפיעים

.שנשמע רק בשורות טובות בכל הימים

:מזכרת

פרשת בראשית

ביום השישי ברא ה׳ את אדם וחוה,

לא לאכול מעץ הדעת, אותם צוה,

רק ציווי אחד הם קבלו,

איך יתכן שהם נכשלו?

הציווי היה רק עד כניסת השבת,

ואז היו יכולים לאכול מעץ הדעת,

למה הם לא היו יכולים להתגבר,

רק למשך שלש שעות, על היצר?

וכשה׳ אמר לאדם "איכה" -

האשים אדם את חוה,

למרות שלהיות לבד, לא רצה,

ומה׳ בקש אישה.

אך האמת היא - שאדם לא היה כפוי טובה, 

הוא לא האשים את חוה,

אלא הסביר, שלאכול מהעץ היה הרעיון שלה, 

כי ״חכמת נשים בנתה ביתה״.

חוה היתה חכמה,

המעשים שלהם, היא ידעה,

ישפיעו על הדורות הבאים, 

אבל היא הבינה את הרצון הפנימי של האלוקים:

להשאר בגן עדן בדרגת צדיקים גמורים -

אדם וחוה היו יכולים,

אבל חוה הבינה שה׳ ברא את העולם בשביל סיבה -

דירה בתחתונים דוקא, הוא רצה.

לאכול מעץ הדעת הם בחרו,

מגן עדן הם גורשו,

אמנם לזמן קצר הם חטאו ומה׳ נפרדו,

אבל לעשות דירה בתחתונים הם התחילו.

כשמתעסקים עם גשמיות, מתלכלכים,

אבל את המטרה משיגים,

את הגשמיות מעלים,

ואת ה׳ משמחים.

אדם וחוה חזרו בתשובה,

היתה אצלם ״ירידה לצורך עלי׳ה,״

לעמוד במקום שבעלי תשובה עומדים,

אין צדיקים גמורים יכולים.

מזכרת:

4

3

2

1